השארת גוף זר אחרי ניתוח: למה זה קורה ואיך זה מתנהל משפטית

התעוררתם מניתוח, קיוויתם שהכאבים מאחוריכם ושההחלמה מתחילה, אבל משהו מרגיש לא כשורה – תחושת אי־נוחות מתמשכת, כאב חד שלא חולף או חום שעולה לפתע, ולמרבה הזעזוע, מתברר שמדובר במקרה של השארת גוף זר בניתוח בתוך גופכם. 

איך בכלל קורה מצב של השארת ציוד רפואי בתוך הגוף?

זה נשמע כמו תסריט אימים מסרט הוליוודי, אבל למרבה הצער, המציאות בחדרי הניתוח בישראל ובעולם מוכיחה שזה קורה, ולא מעט. השארת גוף זר בניתוח היא אחת הטעויות הרפואיות המובהקות ביותר, כזו שקשה מאוד להסביר או להצדיק אותה, שכן היא מעידה על כשל בסיסי בנהלי הבטיחות. חדר הניתוח הוא סביבה לחוצה, אינטנסיבית ולעיתים כאוטית, במיוחד בניתוחי חירום או פרוצדורות מורכבות שנמשכות שעות ארוכות. הצוות הרפואי, הכולל מנתחים, אחיות, מרדימים וטכנאים, עובד תחת לחץ זמן וריכוז גבוה. במקרים רבים, הסיבה המרכזית לתקלה החמורה הזו היא טעות אנוש בספירת הציוד. הנוהל התקין מחייב ספירה כפולה ואף משולשת של כל הפדים, המחטים, המכשירים והתחבושות לפני תחילת הניתוח, במהלכו ולפני סגירת החתך הניתוחי. עם זאת, עייפות הצוות, החלפת משמרות באמצע ניתוח, או דימום מאסיבי שמסתיר את הציוד (במיוחד פדים שסופגים דם ומשנים את צבעם לאדום, מה שמקשה על זיהוים ברקמות הגוף), מובילים לטעויות בספירה.
חשוב להבין כי למרות הלחץ בחדר הניתוח, האחריות לוודא ששום גוף זר לא נשאר בגוף המטופל מוטלת באופן מלא ובלעדי על הצוות הרפואי. 

סוגי הגופים הזרים הנפוצים ביותר

כשאנחנו מדברים על גופים זרים, הדמיון שלנו אולי הולך לכלי ניתוח מתכתיים גדולים, אבל המציאות מגוונת יותר ומסוכנת לא פחות. הגוף הזר הנפוץ ביותר שנשאר בגוף המטופלים הוא הפד הכירורגי (ספוגית), מונח רפואי המכונה לעיתים "גוסיפיבומה" (Gossypiboma). הפדים הללו עלולים לגרום לזיהומים קשים, להידבקות למעיים ואפילו לחסימות מעיים מסכנות חיים. מלבד הפדים, אנחנו נתקלים במקרים של השארת מחטים, שברי מכשירים, צינוריות ניקוז, ואפילו מכשירים כירורגיים שלמים כמו מלקחיים (אם כי זה נדיר יותר). כל חפץ כזה שנותר בגוף מעורר תגובה דלקתית, שכן המערכת החיסונית מזהה אותו כפולש ומנסה לתקוף אותו, מה שמוביל לרוב ליצירת מורסה (אבצס) ולנזק לרקמות הסובבות.  

⭐טיפ זהב⭐ אם אתם חשים כאבים חריגים, נפיחות או חום שלא יורד זמן מה לאחר הניתוח, אל תסתפקו בתשובה "זה טבעי". דרשו צילום רנטגן או בדיקת הדמיה אחרת (CT/MRI) כדי לשלול הימצאות של גוף זר. גילוי מוקדם יכול למנוע נזק בלתי הפיך.

 

המשמעות המשפטית: "הדבר מדבר בעד עצמו"

מבחינה משפטית, תביעות בגין השארת גוף זר בניתוח הן ייחודיות ושונות מרוב תביעות הרשלנות הרפואית. ברוב המקרים של ניתוחים וטיפולים פולשניים, התובע צריך לעבוד קשה מאוד כדי להוכיח שהרופא התרשל ושפעל בניגוד לפרקטיקה המקובלת. אבל כאן, המצב שונה בתכלית. עצם הימצאותו של החפץ בתוך הגוף מהווה ראיה חזקה לרשלנות. במשפט הישראלי, במקרים אלו אנו משתמשים לא פעם בכלל משפטי שנקרא "הדבר מדבר בעד עצמו" (סעיף 41 לפקודת הנזיקין). ההיגיון הוא פשוט: המטופל היה מורדם, לא הייתה לו שום שליטה על הנעשה, והנזק שנגרם (השארת החפץ) לא היה קורה לולא מישהו התרשל.

היפוך נטל הראיה

המשמעות הפרקטית של הכלל הזה היא דרמטית עבורכם כתובעים. במקום שאתם תצטרכו להוכיח בדיוק מי האחות ששכחה לספור או מי המנתח שלא בדק, נטל ההוכחה עובר לכתפי בית החולים או המוסד הרפואי. כעת, הם אלו שצריכים להוכיח שלא הייתה רשלנות – משימה כמעט בלתי אפשרית במקרים של גוף זר. למידע נוסף על מושגי יסוד אלו, אני ממליץ לקרוא על יסודות החוק והעילה באתר שלנו. כפי שניתן לראות במקורות משפטיים חיצוניים, בתי המשפט נוטים לראות בחומרה רבה מקרים אלו, שכן הם פוגעים באמון הבסיסי ביותר בין המטופל למערכת הרפואית (מקור משפטי להרחבה).

הנזקים וההשלכות הרפואיות של השארת ציוד

הנזק שנגרם כתוצאה מהשארת גוף זר אינו מסתכם רק בצורך בניתוח נוסף להוצאתו, למרות שגם זה נזק משמעותי בפני עצמו (כאב, הרדמה נוספת, צלקות נוספות ואשפוז). הגוף הזר עלול לנדוד בתוך הגוף, לנקב איברים פנימיים, לגרום לדימומים פנימיים ולזיהומים קשים שעלולים להוביל לאלח דם (ספסיס). להלן טבלה המפרטת את סוגי הגופים הזרים והסיכונים הספציפיים הנלווים להם:

סוג הגוף הזר	שכיחות יחסית	סיכונים וסיבוכים עיקריים
פד כירורגי (ספוגית)	גבוהה מאוד	זיהום מקומי, מורסה (אבצס), חסימת מעיים, הידבקויות קשות.
מחט תפירה	בינונית	נדידה לאיברים סמוכים, דקירת כלי דם, כאב כרוני דוקר.
מכשיר מתכתי (כגון מלקחיים)	נמוכה	לחץ על איברים פנימיים, נמק של רקמות, קרע באיברים, כאב עז.
חלקי מכשור (ברגים, שברים)	בינונית	דלקת כרונית, הגבלה בתנועה, נזק עצבי מקומי.

במקרים מסוימים, הגילוי של הגוף הזר מתרחש רק חודשים או אפילו שנים אחרי הניתוח. המטופל עשוי לסבול מתסמינים לא ברורים במשך תקופה ארוכה, לעבור בירורים רפואיים אינסופיים, ולקבל אבחנות שגויות עד שהאמת מתגלה בצילום אקראי. למידע נוסף על השלכות של סיבוכים כגון זיהומים, ניתן לקרוא במאמר על זיהומים בבתי חולים לאחר ניתוח.

מהם ראשי הנזק עליהם ניתן לתבוע פיצוי?

כאשר מגישים תביעה על השארת גוף זר בניתוח, מטרת הפיצוי היא להחזיר את המצב לקדמותו עד כמה שניתן. סכום הפיצויים משתנה ממקרה למקרה ותלוי בחומרת הנזק שנגרם, בגיל המטופל ובהשפעה על חייו. רשימת ראשי הנזק המרכזיים כוללת:

• כאב וסבל: פיצוי על עוגמת הנפש, הכאב הפיזי והטראומה הנפשית מעצם הידיעה שחפץ זר היה בגופכם ומהצורך בניתוח מתקן.
• הפסד השתכרות: פיצוי על ימי עבודה שאבדו עקב האשפוזים החוזרים, תקופת ההחלמה הממושכת או פגיעה בכושר העבודה העתידי.
• הוצאות רפואיות: כיסוי עלויות טיפולים, תרופות, בדיקות וניתוחים מתקנים שאינם מכוסים בסל הבריאות.
• עזרת צד ג': פיצוי בגין הצורך בעזרה של בני משפחה או מטפלים סיעודיים בתקופת ההחלמה מהניתוח החוזר.

פירוט ראשי הנזק הללו מאפשר לבנות תיק תביעה מוצק המכסה את כלל ההיבטים בהם נפגע המטופל, הן בפן הכלכלי והן בפן האישי.
חשוב לדעת כי בתי המשפט פוסקים לעיתים פיצויים מוגברים במקרים אלו בשל הפגיעה באוטונומיה של המטופל, גם אם לא נותר נזק גופני צמית. 

צעדים ראשונים בדרך להגשת תביעה

אם גיליתם שנשאר גוף זר בגופכם, התחושה הראשונית היא של בלבול וכעס. כדי לנהל את המערכה המשפטית בצורה נכונה ולמקסם את הפיצוי המגיע לכם, חשוב לפעול בצורה מסודרת ושקולה. להלן שלבי הפעולה המומלצים במקרה של גילוי גוף זר:

1. תיעוד רפואי מלא: אספו את כל המסמכים הרפואיים מהניתוח המקורי, את דו"ח הניתוח, גיליון הרדמה ורשימת ספירת הציוד (אם קיימת בתיק), וכן את התיעוד על גילוי הגוף הזר.
2. שמירת הגוף הזר (אם אפשרי): אם הגוף הזר הוצא, נסו לוודא שנשמר תיעוד מצולם שלו או דו"ח פתולוגי המתאר אותו במדויק.
3. פנייה לייעוץ משפטי: אל תחתמו על שום מסמך ויתור מול בית החולים לפני שהתייעצתם עם גורם מקצועי המבין בתחום הרשלנות הרפואית.
4. חוות דעת רפואית: בשלב זה נצטרך להכין חוות דעת רפואית של מומחה כירורגי שיסביר כיצד התרחשה הרשלנות ומהו הנזק שנגרם.

הקפדה על סדר הפעולות הזה היא קריטית להצלחת התביעה, שכן היא מבטיחה שכל הראיות הדרושות יישמרו ושההליך יתנהל על בסיס עובדתי מוצק.  

?חשוב לדעת? תקופת ההתיישנות בתביעות רשלנות רפואית היא לרוב 7 שנים, אך במקרה של גוף זר חל "כלל הגילוי". כלומר, אם הגוף הזר התגלה רק 10 שנים אחרי הניתוח, מרוץ ההתיישנות מתחיל מרגע הגילוי (בכפוף למגבלה של 10 שנים מיום האירוע על פי פקודת הנזיקין, אך ישנם חריגים). אל תניחו שאיחרתם את המועד לפני בדיקה.

 

האם כל מקרה הוא עילה לתביעה?

באופן עקרוני, התשובה היא כמעט תמיד כן. כפי שציינתי, מערכת המשפט והרפואה רואות בהשארת גוף זר "אירוע בל יקרה" (Never Event). מדובר במחדל שאין לו הצדקה בפרקטיקה הרפואית הסבירה. עם זאת, ישנם מקרים נדירים מאוד בהם השארת חלק זר הייתה מכוונת או בלתי נמנעת (למשל, קליפסים כירורגיים שנועדו להישאר בגוף, או שבר של מחט שהוצאתו הייתה מסכנת את חיי המטופל באותו רגע), אך במקרים אלו חובה על הרופאים ליידע את המטופל ולתעד זאת.
היעדר רישום בדו"ח הניתוח על השארת חפץ מכוונת מחזק משמעותית את הטענה שמדובר ברשלנות ולא בשיקול דעת רפואי.  גם אם הנזק הפיזי נראה לכם מינורי כרגע, זכרו שההשפעות יכולות להיות ארוכות טווח. הפגיעה היא לא רק פיזית אלא גם באמון שלכם במערכת, תחושת חרדה מטיפולים עתידיים ועוד. חשוב לבדוק את זכויותיכם לעומק (מידע נוסף בנושא רשלנות וגופים זרים). במקרים בהם נגרמה נכות, ייתכן שתהיו זכאים גם לזכויות בביטוח הלאומי, ולכן שווה להכיר את ההליכים הרלוונטיים באתר המוסד לביטוח לאומי (אתר הביטוח הלאומי). השארת גוף זר בניתוח היא אירוע מטלטל שמשאיר אתכם עם תחושת בגידה קשה, כאב פיזי וחוסר אונים מול מערכת גדולה. המטרה שלי ב"אדווקסי" היא לתת לכם את הידע והכלים להבין שאתם לא לבד בסיפור הזה ושמגיע לכם פיצוי על המחדל החמור. אל תישארו עם הכאב ועם השאלות הפתוחות. אני מזמין אתכם לפנות אלינו עוד היום לבחינת המקרה שלכם, כדי שנוכל יחד להבין את תמונת המצב המלאה ולדאוג שתקבלו את המענה הראוי והצודק ביותר.