דיור ציבורי משמעו הדירות שנבנו על ידי הרשויות בכדי לספק מגורים לשכבות האוכלוסייה שהכנסתם בינונית ומטה. דירות אלו מנוהלות על ידי חברות לדיור ציבורי כמו: עמיגור, עמידר, חלמיש ופרזות.

הדיור הציבורי הוא נושא שמלווה את העמותה מיום היווסדה. בשנת 1994 העמותה סייעה לתושבים בדיור ציבורי בבאר-שבע וירושלים להתארגן בפעם הראשונה למימוש זכויות הדיירים הציבוריים אל מול חברות הדיור. המאבק הראשון היה לביצוע עבודות שיפוץ המגיעות להם על פי חוק, לאחר עשרות שנים של הזנחה.

1995-2000:

בשנים 1995-6 הקבוצה הצליחה לגרום למשרד השיכון לפעול בעניינם אל מול חברות הדיור. הקבוצה, שייצגה כ- 6000 תושבים, קיבלה הבטחה משר השיכון לשיקום כ 300 דירות. בשנת 1997 פעילות הקבוצה הורחבה עקב החלטת הממשלה להפריט את הדיור הציבורי, והדיירים החלו לפעול במרץ להבטחת זכויותיהם בחוק. בשנת 1998 נחלנו הצלחה! שני חוקים הנוגעים לזכויות בדיור הציבורי עברו בכנסת: "חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי ", ו"חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) ". עם זאת, הממשלה עיכבה את יישומם, וקבוצת הדיירים התחילה להפעיל עליה לחץ על ידי הפגנות, העלאת המודעות הציבורית והצטרפות לועדת מעקב של הכנסת בנוגע לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי. כמו כן, הקבוצה הצטרפה לקואליציה של ארגונים לקידום זכויות הדייר הציבורי – "פורום ארגוני הדיור הציבורי", ובמסגרת זו הגשנו בג"צ ליישום מיידי של חוק זה על ידי הממשלה.

במהלך שנת 1999 החברות המשכנות המשיכו לפעול בלא לתת דין וחשבון לצרכי הדיירים. אך ככל שגברה תשומת הלב שמשכו הפעילים שלנו, מודעות הדיירים לזכויותיהם עלתה. אנחנו ראינו זאת בעלייה דרמטית במספר הדיירים שהגיעו לחנות הזכויות של העמותה. כל המרץ של קבוצת הדיירים הופנה ללחץ ליישום החוקים. השתתפנו בסדרת מפגשים עם נציגי משרד הבינוי והשיכון ועם ועדת הכלכלה של הכנסת על מנת לפתח את המפרט לתיקונים. כמו כן קיימנו הפגנות שבועיות מול משרד ראש הממשלה ונפגשנו עם שרים. פעילויות אלו קיבלו כיסוי נרחב בעיתונות הארצית. בשנת 2000 זכינו בבג"צ, ובית המשפט העליון חייב את משרד השיכון להגיש את הכללים והתקנות שעיכבו את יישום חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי". באוגוסט 2000 אושרה רשימת התיקונים יחד עם הקצאה תקציבית של 14 מליון שקל ל 2001. החוק השני, חוק הדיור הציבורי, הוקפא מאז דצמבר 1998, אך זכינו בהחלטת ממשלה להתחיל במכירת הדירות, ויותר מ 9,500 דיירים רכשו את דירותיהם, כאשר חסכונם נאמד ב 320,000,000 $.

2001-היום:

בשנת 2001 נחלנו הצלחה בנושא ההפרטה, כאשר בית הדין הגבוה לצדק אישר לראשונה הסכם לטובת הדיור הציבורי ונגד ההפרטה. ניצחון זה היה תוצאה ישירה של עבודתנו עם דיירי הדיור הציבורי בשכונת עיר גנים, שכונה ירושלמית מעוטת הכנסה שבה נמכרו 35 דירות למשקיע פרטי ללא ידיעת הדיירים. עמותת סינגור קהילתי, ביחד עם הדיירים, עתרה לבג"צ בבקשה להכיר בזכויותיהם של דיירים אלה. ההסכם שהושג הבטיח את זכויותיהם וחשוב מכל, היווה תקדים כנגד ההפרטה. ב 2002, לאחר יישום חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התחלנו בעבודה קהילתית ליידוע הדיירים לגבי התקנות החדשות ועידודם לבקש תיקונים ועבודות תחזוקה. דוגמא לעבודתנו היא התארגנות נמרצת של דיירים במרכז קליטה לשעבר בגילה. לאחר שעמידר התעלמה מפניותיהם לתיקונים, הדיירים פנו לתקשורת ופורסמה כתבת עומק בנושא בערוץ 2. למחרת שידור הכתבה ארגנו ישיבה בכנסת בנוכחות חברות הדיור הציבורי, שביקרו לאחר מכן בשכונה והחלו בשיפוצים מיד. כמו כן נפתח קו חם ארצי לפניות טלפוניות בנוגע לתיקונים בדירות הדיור הציבורי.

ב 2003 נאבקנו בהצלחה נגד החלטת הממשלה להעלות את שכר הדירה ב 500%, מה שיכל להביא לפינויים של תושבים רבים מביתם עקב אי יכולת לעמוד בתשלום סדיר. כאשר נודע לנו על ההעלאה הצפויה, קיימנו סידרת מפגשים בשכונות לצורך יידוע וארגון התושבים למחאה. עקב כך נערך שימוע ציבורי בפני הלובי החברתי בכנסת, אליו הגיעו 300 דיירים. בנוסף הדיירים הודיעו על כוונתם לפתוח בשביתת תשלום שכר דירה – לפיה לא ישלמו שקל מעבר לתשלום הנוכחי. התארגנות הדיירים נשאה פרי! שר הבינוי והשיכון קיבל הסכמה מהאוצר לביטול ההעלאה, והבטיח לפרסם מידרוג מתוקן לשכר הדירה לשכל דיירי הדיור הציבורי. בנוסף למאבק זה המשכנו לפעול לתיקון הדירות על פי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, שתקנותיו עדיין לא מומשו באופן מספק על אף החלטות הממשלה.

גם בשנת 2004 לא מומשו התקנות המחייבות תיקונים בדירות על ידי החברות המשכנות, והאוצר המשיך לנסות להעלות את שכר הדירה ולהביא להפרטה. לנוכח הצורך הבולט בעמידה על הזכויות של הדיירים, העמותה יזמה הקמת ארגון עירוני של דיירי הדיור הציבורי בירושלים, שהפך תוך זמן קצר לשחקן מרכזי בנושא. במקביל המשיכה לפעול קבוצת הדיירים ממתחם מרכז הקליטה בגילה, שבה ישנם ליקויים חמורים בדירות, והיא פעלה לגיבוש תביעה משפטית לתיקונים. בעקבות פעילות הקבוצה חברת עמידר הורידה את גובה שכר הדירה במתחם.

בשנת 2005 השר יצחק הרצוג, שנטייתו היתה לצידנו, הגיע לפשרה בלתי נמנעת עם האוצר על העלאת שכר הדירה. מחירי הדירות עלו, אך לא ביותר מ 25% מהכנסת המשפחה, בעוד שבתכנית המקורית של האוצר ההעלאה יכלה להגיע ל 40% מההכנסה. בשנת 2006 קבוצת פעילי מתחם מרכז הקליטה בגילה גרמה למשרד השיכון להתחייב לשפץ את המתחם בהשקעה כספית גבוהה. ב 2007 שר הבינוי והשיכון התחלף ולכן היינו צריכים להמשיך לפעול ליישום התחייבות זו. הצלחה אחרת בשנה זו בעקבות עבודת לובי היתה שחברות הדיור הציבורי קיבלו על עצמן אחריות לתיקון או החלפת דודי שמש וצינורות שנשברו.

אנו ממשיכים לפעול למימוש זכויות דיירי הדיור הציבורי, ומנהלים באופן שוטף לאורך השנים מאבקים עם תושבים שמגיעים לחנויות הזכויות שלנו. העמותה מטפלת בפניות רבות של דיירים שנפגעו זכויותיהם עקב מכירת בניין, תכניות "פינוי בינוי", צבירת חובות לחברות הדיור ועוד.

•   חזרה ל"שינוי מדיניות ומאבקים"